The post Lifnei Ivar with a Gentile appeared first on Tvunah in English.
Lifnei Ivar with a Gentile
Cremation Form For A Jewish Patient
The post Cremation Form For A Jewish Patient appeared first on Tvunah in English.
Choosing Gender with PGD
The post Choosing Gender with PGD appeared first on Tvunah in English.
Non Observant Employee
The post Non Observant Employee appeared first on Tvunah in English.
Hefsek in Birchas Tallis and Tefillin
The post Hefsek in Birchas Tallis and Tefillin appeared first on Tvunah in English.
Nuvaring and Bedikah
תשובת מורני הרב
אם יכולה אשה להפסיק בטהרה
ולטבול עם התקן ה"נובורינג"
במה שביקש ממני לחוו"ד בענין התקן ה"נובורינג" אם חוצץ לטבילה והאם יש להוציאו ע"מ להפסיק בטהרה ולבדוק ז"נ. ראיתי מה שהאריך בכחא דהתירא ואמינא יישר חיליה.
ואבאר בקצרה את הנלענ"ד בזה.
תחלה יש להבין מהו התקן זה והיכן הוא עומד.
יש לקבוע התקן זה בגובה הנרתיק במקום הקרוי הפורניקס. חלל זה רחב יותר מקדמת הנרתיק וההתקן רפוי לחלוטין. גם אין חשש שההתקן תשתחל כלפי מטה ונמצא מהודק לדפנות הנרתיק כי זה בלתי אפשרי משני טעמים: א. ההתקן נפתח ומתרחב בפורניקס וממילא לא יפול למקום צר ממנו. ב. אם האשה בטעות לא תכניס את ההתקן במקום הנ"ל הראוי לו תרגיש היא כאבים וחוסר נוחות עקב הלחץ של ההתקן על דפנות הנרתיק.
עכ"פ ברור כשמש שהתקן זה משוחרר ורפוי בתוך מקום זה.
ואף שהרמב"ם ס"ל לגבי אשה האוחזת ביד חברתה דאף אם תאחז בה ברפיון גזרינן רפוי אטו מהודק בני"ד ודאי אין להחמיר בזה מתרי ותלת טעמי:
א. בבית הסתרים דלא בעינן ביה אלא שיהא ראוי לביאת מים לא החמירו אף לשיטת הרמב"ם. ועוד דהרי בבית הסתרים הקילו גם בכל מיעוט שאינו מקפיד דאף לכתחלה טובלין בו, כך מפורש להדיא בכל האחרונים שדנו בטבעות השונות שהכניסו לאו"מ כדי לקשור את הרחם שלא יפול וז"פ.
ב. דעת הב"ח (בסימן קצ"ח וכן בתשובות חדשות סימן מ"א) דאף לשיטת הרמב"ם לא חששו ולא גזרו אלא באוחזת ביד חברתה דחיישינן שתאחז בה בחוזקה ע"מ לתומכה שלא תיפול, ומשו"כ גזרו רפוי אטו מהודק. אבל בכל שאר החציצות לא גזרו דאטו ברשיעי עסקינן שלא תקפיד בדיני חציצה. וכך הביא הש"ך (סימן קצ"ח ס"ק ל"ה) מבדק הבית לרא"ה בית ז' שע"ז.
ג. בגולות עליות (פ"ח ממקואות משנה ה') כתב דעד כאן לא גזרו אלא באוחזת ביד חברתה דאף במיעוט הוי חציצה דאורייתא דמקום החציצה חשיב כאילו הוי חוץ למקוה, דאין יד חברתה בטלה לגוף הטובלת, והו"ל כאילו איבר אחד נמצא מחוץ למי המקוה ומשו"כ גזרו, אבל במה שמונח על גופה אף במהודק הוי מיעוט המקפיד ואינו אלא מדרבנן ולא גזרו גזירה לגזירה, עי"ש.
וגם לדבריו אין להחמיר בני"ד.
הרי לן שלשה טעמים ברורים למה אין להחמיר בני"ד, ואין כל חשש משום דיני חציצה.
וכיון דכל מה דבעינן ראוי לביאת מים אינו אלא מדרבנן, כדעת הרמב"ן, הריטב"א והרשב"א בשם י"א (קידושין כ"ה ע"א) וכך נראה דעת רוב הפוסקים כמבואר בשו"ת חת"ס יו"ד סימן קצ"ב, נודע ביהודה קמא יו"ד סימן ס"ד, צמח צדק יו"ד סימן קנ"ט וחזו"א יו"ד סימן צ"ה אות ג', ודאי שיש להקל בזה.
ומלבד כל אלה הרי אין הלכה בזה כדברי הרמב"ם, כמבואר בסימן קצ"ח סעיף כ"ח דלפי השו"ע לא גזרו רפוי אטו מהודק. אמנם מדברי הרמ"א (סימן קצ"ח ס"ד) מבואר דלכתחילה אין לטבול בדבר הרפוי אך אין זה אלא במקפיד משא"כ בני"ד דודאי אינה מקפדת כמבואר לקמן.
וכבר ביארתי לעיל דבני"ד פשוט דהוי רפוי, דכל שאפשר לסובבו בקל הוי רפוי ואינו חוצץ וכמבואר במאירי ריש הלכות מקואות לגבי טבעת על האצבע דכל שנע בקלות ואפשר לסובבו על האצבע אינו חוצץ. וק"ו הדברים מחוטי הצוואר שאינם חוצצין משום שאין אשה חונקת עצמה, הרי דכל שאינו מהודק ממש נחשב רפוי ואינו חוצץ, וק"ו לני"ד. וביותר הקילו בזה בבית הסתרים כנ"ל.
ומשו"כ נראה שאין לדמות התקן זה לכל מיני הטבעות שדנו בהם האחרונים ונקטו דיש בהם חציצה, דכל הני נועדו להחזיק את הרחם במקומו שלא יפול וישתרבב כלפי מטה, ופשוט שכולם כאחד חוברו בחוזקה לרחם ולנרתיק משא"כ בהתקן הנובורינג שכל תכליתו להפריש הורמונים שיש בהם כדי למנוע הריון והוי רפוי לגמרי.
וכבר ידועים דברי הש"ך (קצ"ח ס"ק ל"ב) דבכל הלכה זו דבית הסתרים צריך שיהיה ראוי לביאת מים תלינן לקולא, וכמבואר לעיל דהוי מדרבנן. וכך כתב בזרע אמת (ח"ב סימן פ"ז), עי"ש.
ב
אם אותו מקום הוי בית הסתרים או בלוע
ועוד יש לנטות דכל מקום זה אין בו חציצה כלל ואינו בכלל בית הסתרים. דכבר נחלקו האחרונים אם אותו המקום (הנרתיק) הוי בית הסתרים וצריך בו ראוי לביאת מים או לא.
דעת הנודע ביהודה (קמא סימן ס"ד) הגרעק"א (קמא סימן ס') והחת"ס (יו"ד סימן קצ"ב) דאכן דינו כבית הסתרים וצריך שיהיה ראוי לביאת מים. אך בגולות עליות (קי"ח סק"ז עמוד קיב) כתב דכיון שאין מים נכנסים בו לעולם לא צריך ראוי לביאת מים, ובאותו מקום אין מי המקוה נכנסים כלל, וכ"כ בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סימן כ') ובשו"ת הרי בשמים (תניינא יו"ד סימן כ"ז) וכך נקט עיקר בשו"ת מהרש"ם (ח"א סימן מ"ו) עי"ש.
ונראה עיקר בהלכה זו כמ"ש בשו"ת אבני נזר (יו"ד סימן רנ"ה אות ב') בשם מרן רבינו יעקב מליסא (בעל הנתיבות) דלמעלה ממקום שהשמש דש לכו"ע אינו חוצץ ולא בעינן ביה ראוי לביאת מים. ובאמת כתבו כן בנובי"ק ובשו"ת חת"ס שם. וכ"כ בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן ק"י) לגבי מערות האף דלמעלה במקום שלעולם אינו מגולה לכו"ע ל"ב ראוי לביאת מים, וכך נראה גם בני"ד.
אמנם כתב בתוס' הרא"ש בנדה ס"ו ע"ב "מיהו ראוי לביאת מים בעינן כיון דלפעמים נכנס בו מים" ומשמע דאין הדבר תלוי אם מתגלה לפעמים אלא אם נכנסים שם מים. ובאמת תמה אני על האחרונים הנ"ל, דלכאורה פשוט דאכן מים נכנסים לאו"מ והוי כבית הסתרים, וכ"מ מפשטות הסוגיה בנדה מ"ב ע"ב שם אמרו להדיא דאו"מ הוי כביה"ס לענין טומאה, עי"ש.
אך מ"מ נקטו גדולי האחרונים דלמעלה ממקום שהשמש דש הוי כבלוע.
ג
אינה מקפדת
ונראה עוד דבאמת הוי מיעוט שאינו מקפיד, וכבר כתבו רוב האחרונים אף לגבי הטבעות השונות המהודקות בפנים ע"מ למנוע צניחת הרחם דהוי מיעוט שאינו מקפיד, עיין שו"ת זכרון יוסף יו"ד סימן י', ושו"ת חת"ס סימן קצ"ב, ובשו"ת נודע ביהודה תניינא סימן קל"ה דאם הטבעות למעלה ממקום שהשמש דש ודאי הוי אינו מקפיד, עי"ש. וק"ו בני"ד שאין מרגישים כלל בטבעת זו בשעת תשמיש והוי למעלה ממקום שהשמש דש.
ועוד דכיון שמסיבה כלשהי יש למנוע הריון באשה זו הרי הבעל והאשה רוצים להדיא שטבעת זו תהיה במקומה דוקא בשעת תשמיש וכל כה"ג ודאי הוי בכלל אינו מקפיד, כך נראה ברור לענ"ד.
(ובשו"ת נודע ביהודה שם מבואר דמה שצריך שיהיה למעלה ממקום שהשמש דש, אין הקפידא אלא שלא יפריע בתשמיש, ולכן אף אם יהיבנא דאפשר שמקום הנחת התקן הנובורינג אפשר שאינו מעבר למקום שהשמש דש, מ"מ כיון שאינו מורגש ומפריע כלל לתשמיש ברור דלשיטתו הוי אינו מקפיד, עי"ש).
ד
בענין הפסק טהרה ובדיקות ז"נ
אמנם לגבי הפסק טהרה ובדיקת ז"נ יש לעיין. דלגבי טבעת שבאו"מ העשויה למנוע צניחת הרחם כלפי מטה נחלקו גדולי הדורות הנ"ל לגבי שאלה זו.
הזכרון יוסף הקיל ורבים חלקו עליו, עיין סד"ט (קצ"ח כ"ג), פתחי תשובה (קצ"ח ט"ז) ושו"ת הגרעק"א (ח"א ס"י). ודעת רוב האחרונים דאף אם א"א לבדוק כראוי בחו"ס שבכל הצדדים אם בודקים מול פי המקור ולא מוצאים שם דם די בכך.
ולמדנו מדבריהם שזה עיקר מהות הבדיקה לקבוע שלא יצא דם מן המקור, ומה דמהני בדיקת חו"ס אינו אלא כדי לקבוע דכיון שלא נמצא דם בכותלי בית הרחם ודאי לא יצא דם מן המקור. ונראה פשוט לכאורה דאם יש דבר החוצץ בין פי המקור לנרתיק ויש מקום לחשוש דיצא דם מן הרחם ונבלע בדבר זה או נדבק בו, לכאורה לא מהני בדיקת חו"ס.
ומה שהביא מעכ"ת מדברי שו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סימן כ' אות ח') שהקיל "כיון שהעצם קשה א"א לדם המקור ליכנס ולהתעכב שם" אינו ענין לני"ד, דבאמת הטבעת שהבית יצחק דן בה לא עמדה כנגד פי המקור אלא מצדדיו, וזה כונתו דכיון שהעצם קשה וצמוד לצדדים אי אפשר לדם ליכנס לשם (אך באמת לא נתבררה לי כונתו על בוריה).
וגם מש"כ מעכ"ת דכל שיכולה לבדוק בחו"ס שוב אין כל חשש ומהני לכו"ע אין נראה כלל, דכיון דיש דבר חוצץ מול פי המקור שהדם יכול להספג בו או להידבק עליו לכאורה לא מהני כלל הבדיקה. וכך מבואר בערוך השלחן (סימן קצ"ו סכ"ט) דהטבעת שדיברו בה אינה מעכבת את הדם כיון שאינה כנגד פתח המקור, וכ"כ בשו"ת ישועות מלכו (יו"ד סימן ל"ג) דמה שאמרו שצריך לבדוק בחו"ס בלשון נקיה דיברו אבל עיקר הבדיקה היא כנגד פי המקור.
מ"מ נראה ברור דאם יש דבר כנגד פי המקור יש בזה ריעותא בכל עיקר ההפסק והבדיקות. אך מאידך גיסא נהגו להקל בהתקנים שבתוך הרחם אף שיש חוט ניילון דק שיוצא מן הרחם לתוך הנרתיק, וכ"כ במנחת יצחק (ח"ו סימן פ"ז) דאין לחשוש שמא דם נבלע או נדבק בחוט זה.
ובהתקן זה, הנובורינג, כתב מעכ"ת בשם רופא אחד שאין הדם יכול להיבלע או להידבק בו, אך אני אינני יודע אם אכן בטוח הדבר וכל עוד לא נדע כך בבירור אין בידי להקל בזה, וצריך בזה בדיקה ובירור גמור.
הנני בברכת הדיוט לכת"ר שיזכה תמיד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולא ניכשל בדבר הלכה, ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה.
בידידות וביקר
אשר וייס
The post Nuvaring and Bedikah appeared first on Tvunah in English.
Bankruptcy
תשובת מורנו הרב
דין פשיטת רגל בהלכה
הנה במשפט העמים לוה שמטה רגלו ואין בידו לשלם את חובותיו יכול לפנות לבית משפט ולבקש שיכריזו עליו כפושט רגל ולהשמיט את חובותיו. אם בית המשפט מתרשם שאכן נהג ונוהג הוא בתום לב ואין כאן כל גניבה ורמייה ובאמת אין בידו לשלם את חובותיו, יוזמנו כל נושיו לבית המשפט וינתן להם פתחון פה להביע את דעתם באשר לבקשת הלוה. הנושים אינם מתבקשים למחול או לותר על חובותיהם, אלא מוזמנים לביהמ"ש שמא יודעים הם על כספים שיש ביד הלוה שמהם יכול הוא לשלם חובותיו והוא מסתיר אותם מידיעת ביהמ"ש, או שמא יכולים הם לשכנע את ביהמ"ש שאין זה לטובתו ולטובת ציבור הנושים שינתן לו מעמד של פושט רגל.
אך אם ביהמ"ש בסוף התהליך מתרשם שאכן לטובת כל הצדדים עדיף להכריז עליו כפושט רגל ולהשמיט את חובותיו, כך יעשו. ואז ימנו כונס נכסים שנוטל לידיו את מעט הנכסים שיש ביד הלוה (בין אם מדובר בחברה או באדם פרטי) ומחלק אותם בין הנושים השונים באופן ראוי ושוויוני וכל שאר החובות בטלים ומבוטלים, והוא נפטר מלשלם אותם.
ההצדקה המשפטית והמוסרית של חוק זה היא ההנחה שתהליך זה לטובת כל הצדדים הוא. דהלא אם תתמוטט יד הלוה בלא"ה לא יוכל לעולם לשלם את חובותיו וגם המעט שאפשר לחלץ ירד לטמיון ולעולם לא יוכל להשתקם ולשלם את חובותיו. אבל אם נבטל את חובותיו ונחלק את מה שיש בידו, אם יחזור וישתקם יהיה לו ענין לפרוע את חובותיו כדי לשקם את שמו ותדמיתו ע"מ לחזור ולפתח את פרנסתו.
והנה שאלת רבים מאבות בתי דין, רבנים ודיינים אם יש תוקף בהלכה לחוק זה, ובפרט לענין גמחי"ם שלקח האדם לפני שפשט את רגלו, האם הוא פטור מלשלם לאחר שבית משפט נותן לו מעמד של פושט רגל.
הנה בשאלה זו דנו גדולי הדור. בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"ב סימן ס"ב), בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן קל"ד) ובשו"ת חלקת יעקב (חו"מ סימן ל"ב) נחלקו בהלכה זו. דעת האג"מ שיש בזה דין דינא דמלכותא דינא ובפרט בחברות ציבוריות הנסחרות בבורסה עי"ש. דעת החלק"י שאין כל תוקף בחק פשיטת רגל והנושה לא נפטר מתשלום חובותיו. והמנח"י לא נחית לדון בענין דדמ"ד, וכל דבריו מתייחסים רק לשאלה אם המלוה יכול לטעון דאף שלא מחה בפני ביהמ"ש לא התכוין למחול. בביאור הדברים קיצר המנח"י וכתב רק דהמלוה יכול לטעון דאף שלא מחה בפני בית המשפט אין זה משום שהסכים למחול אלא משום שלא רצה לפגוע בסיכויי הלוה לקבל הכרה במעמדו כפושט רגל, עי"ש. ומשמע מדבריו דזה פשיטא ליה שאין תוקף בהלכה בעצם הכרתו כפושט רגל לפוטרו מתשלום חובותיו. ועוד הביא משו"ת מהרש"ם (ח"ג סימן ס"ט) שכתב שאין תוקף לחוק זה, והוכיח כן ממש"כ הבית יוסף (בסימן קכ"ח) משו"ת מהרי"ל (סימן ע"ח) והביאו הש"ך (שם סק"ו) דאם יש חוק שכל מי שלא בא תוך הזמן לתבוע נשמט חובו אין זה אלא גזילה בעלמא עי"ש.
אך לדידי צריך לי עיון טובא בהלכה זו, ואבאר.
הנה בכל עיקר גדר זה דדינא דמלכותא שיטת רבינו יונה (בב"ב נ"ד) דלא אמרו כן אלא במה שלטובת המלך אבל לא במה שבין אדם לחבירו. והחזון איש (חו"מ ליקוטים סימן ט"ז) כתב דאין מי שחולק בזה על רבינו יונה והלכה כמותו. אך באמת כבר הביא הרמ"א בדרכי משה (חו"מ סימן שס"ט סקי"ד) את שיטת רבינו יונה וכתב דהמרדכי חולק עליו ופסק כשיטת המרדכי ומשו"כ כתב שם בשו"ע (סעיף ח') דכל שהוא לתועלת בני המדינה יש בו דינא דמלכותא דינא.
ובאמת מצינו במקומות רבים בפסקי הרמ"א דיש גם בענינים שבין אדם לחבירו תוקף לדינא דמלכותא:
א. בסימן קנ"ד (סעיף י"ח) כתב הרמ"א לגבי חזקת חלונות דאזלינן בתר דינא דמלכותא, אף שמדובר בענין שבין איש לשכנו.
ב. בסימן רנ"ט (סעיף ז') כתב הרמ"א דאף דבדיננו המציל מזוטו של ים הרי אלו שלו, כיון דלפי חוק המלכות צריך להחזיר כך הוא הלכתא פסיקתא דדמ"ד.
ג. וכך כתב שוב בסימן שנ"ו (סעיף ז') דלאחר שלפי חוק המלכות אין קנין בגזילה ע"י יאוש ושינוי רשות אף לפי דין תורה לא מהני וצריך להשיב גזילה לבעליה אף לאחר יאוש וש"ר עי"ש.
ד. וכך מצינו שוב בסימן שס"ט (סעיף ח') דכיון שלפי החוק אין רשות למלוה להחליט את המשכון בידו אלא לאחר שנים עשר חודש, כך הוא גם בדיננו. (וכ"ה בסימן ע"ג סעיף י"ד, עי"ש).
הרי לן בדברי הרמ"א בכל מקום דדמ"ד אף במה שבין אדם לחבירו כל שיש במשפטם תיקון לבני המדינה. (אך השו"ע נקט בסימן ס"ח ס"א דרק במה שיש בו ענין למלך אמרינן דדמ"ד).
וכבר תמה החזון איש (חו"מ ליקוטים סימן ט"ז) במה שכתב הש"ך שם (סימן ע"ג ס"ק ל"ט) לחלוק על דברי הרמ"א בעניני משכונות, דכל שהוא נגד דין תורה לא אמרינן בו דינא דמלכותא דינא, הלא בכל מקום שאמרו דדמ"ד הוי נגד דין תורה, דאם אין זה נגד דין תורה, מה צורך יש במה שאמרו דדמ"ד, והלא בדין תורה נדייניה, וע"כ דאמרו דדמ"ד אף במקום שאין דדמ"ד מתיישב עם משפט התורה. וכבר הארכתי במק"א במה שיש לדון בדברי הש"ך בזה (לעיל סימן קכ"ב).
ואי בדידי תליא היה נראה דלא מהני דדמ"ד אלא בעניני מסחר ועסקים שזה לתועלת המדינה, וכלשון הרמ"א (סו"ס שס"ט) שאומרים דד"מ דינא בעניינים שהם לצורך המלכות ולתקנת המדינה, דעושרה של המדינה ורווחת תושביה תלויים בהתפתחות העסקים והמסחר, אבל במה שאינו נוגע למסחר אלא ליחסים ממוניים אישיים אין תוקף לדדמ"ד. וזו הסיבה שאין תוקף לדדמ"ד בענין ירושת הבת או שאר עניני נחלה ועניני ממון שבין איש לאשתו וכדומה דאין זה תועלת למדינה כלל.
ומה שמצינו דיש תוקף לדדמ"ד לגבי השבת גזילה ואבידה כמבואר לעיל, אפשר דאין זה אלא לחומרא, דהיינו לחייב את הגזלן והמוצא בהשבה, דמ"מ אין זה ממון שלהם מעיקרא, ואפשר דגם זה לטובת המדינה למנוע גניבה וגזילה וריב ומדון, ואפשר דבימי קדם היו הרבה פגעי טבע כגון שטפונות, רעידות אדמה וכדו' ומצוי היה המצב של זש"י וכדי למנוע אנדרלמוסיה בוקה ומבולקה היה צורך לתועלת המדינה לחייב להחזיר אבידה מ"מ, וצ"ע בזה.
אך מ"מ נראה לכאורה דגדר זה דדמ"ד לא נאמר אלא בעניני מסחר והשקעות וכדו' שהם עיקר גדול ברווחת המדינה ותושביה כנ"ל. אך מדברי הרמ"א בענין חזקת חלונות חזינן דגם במה שבין אדם לחבירו דינא דמ"ד. והארכתי בזה במק"א.
ב
והנה בכל עיקר חוק פשיטת רגל, המהרש"ם והמנח"י ועוד אחרונים ראו בו גזלנותא דמלכותא ודבר שאין בו כל הצדקה מוסרית. אך לענ"ד אין הדבר כן ואין זה דומה למה שכתב הב"י בסימן קכ"ח. וראשית דבר אומר דחוק שהוא מקובל היום בכל המדינות המתוקנות בעולם בודאי אינה חמסנותא לשמה, וכבר ביארתי בהקדמה לתשובה זו את ההגיון היסודי שמאחורי חוק זה, דכאשר נראה בעליל דאם לא יתנו לאדם אפשרות להשתקם ולפתוח דף חדש בחייו יתמוטטו עסקיו לחלוטין וגם הוא וגם נושיו יצאו נפסדים, החוק פוטר אותו לשלם את חובותיו תוך כדי הגבלות חמורות על התנהלותו וזכויותיו. והגבלות אלו נועדו למנוע מצב שבו יתפתה האדם לדרוש שיכריזו עליו כפושט רגל כדי לקפח את נושיו.
ודמיון רחוק לחוק זה מצינו בתקנת מריש (ב"ק ס"ו ע"ב וגיטין נ"ה ע"א וחו"מ סימן ש"ס סעיף א') דמשום תקנת השבים פטרו את הגזלן מלקעקע את ביתו כדי להשיב גזילה לבעליו. ואף שבתקנה זו חייב הגזלן לשלם לכה"פ את דמי הקורה, מ"מ פטרוהו מלהשיב גזילה לבעליו משום תקנת השבים.
ויתירה מזו מצאנו בב"ק (צ"ד ע"ב ובחו"מ סימן שס"ו ס"א) דבגזלן מפורסם שעיקר הכנסתו מגזילה פטרוהו לגמרי מהשבת גזילה כשישוב בתשובה וגם אם החזיר אין מקבלין ממנו כמבואר שם.
הרי לן דיש שפטרו חז"ל את החייב מלשלם וקיפחו את הזכאים בתשלום, כדי לחלץ את האדם מרדת שחת.
ואף שבדיני גביית חוב לא מצינו אלא דין דמסדרין לבע"ח (בב"מ קי"ד ע"א), ואף בסוגיה זו נחלקו הראשונים להלכה, דדעת ר"ת מובאת בתוס' שם דאין מסדרין אלא גובין ממנו כל דבר, ודעת הגאונים והרמב"ם (הלכות מלוה ולוה פ"א ה"ז) דמסדרין, אבל לא מצינו שפטרו לגמרי את הלוה מלשלם. מ"מ נראה דאין כאן גזלנות בעלמא, כיון שיש צורך, תועלת וגם יסוד מוסרי לחוק זה, וגם בדברי חז"ל מצינו שלפעמים פטרו את החייב וקיפחו את הזכאי כאשר ראו בזה טובה כללית לשני הצדדים, וכך גם בני"ד.
ומשו"כ נראה דאין זה דומה למש"כ הב"י בסימן קכ"ח, דשם מדובר בתקנה שרירותית שלא היתה מושתתת על המוסר והצורך, אלא על הסדר והתועלת, ודו"ק כי קצרתי.
ומשו"כ נראה דיש להחיל בענין זה את הכלל הגדול שקבעו חז"ל "דינא דמלכותא דינא".
ג
ויש עוד לדון כאן בתוקף המנהג. דגם בדיני ממונות אזלינן בתר מנהג וכמבואר בב"מ (פ"ג ע"א) בענינים שבין בעלי הבית והפועלים הכל כמנהג המדינה וכ"ה בחו"מ סימן של"א, עי"ש. הרי שבעניני הממון שבין אדם לחבירו אזלינן בתר המנהג. ונראה פשוט דלא בדיני שכירות פועלים בלבד אלא בכל ההסכמים שבין אדם לחבירו, דהלא כך למדנו גם בכתובות (ס"ו ע"ב) בעניני הממון שבין איש לאשתו, ועוד דבשו"ת רבינו אליהו מזרחי סימן ט"ז ובשו"ת הרשב"א (ח"ב סימן רס"ח) מבואר דתוקף המנהג בממונות הוא משום דמסתמא על מנת כן נשתתפו, וא"כ כך הם הדברים גם במלוה ולוה.
אך לכאורה יש להעיר אם יש דין מנהג במה שאיננו תדיר אלא לעתים רחוקות, וכבר כתב הרמ"א בחו"מ (סימן של"א ס"א) "ואינו קרוי מנהג אלא דבר השכיח ונעשה הרבה פעמים, אבל דבר שאינו נעשה אלא פעם אחת או שני פעמים אינו קרוי מנהג".
אמנם בהגהות הגרעק"א שם הביא דברי אורח מישור (מהדו"ב על ד"מ יו"ד סי' א') דאם מנהג ותיקון הוא יש בו תוקף אף אם אינו נוהג תדיר אלא לעתים רחוקות, ואפילו "פעם אחת ביובל". ויסוד דבריו עפ"י דברי המרדכי בב"מ סימן שס"ו שכתב "הא למדת" שאין מנהג חשוב אלא א"כ הנהיגוהו ותיקים וחכמי הדור. ומקור הדברים באור זרוע לב"מ סימן ר"פ עי"ש. ונתקשו רבים בדבריו דאטו אין תוקף למנהג אלא א"כ תיקנוהו ותיקין, הלא מנהגים רבים יש שמנהג העולם הם ולא נודע כלל מה שורשם ולא עפ"י ותיקין תוקנו. ונראה שדעת הגרעק"א דמנהג גמור הנוהג תדיר יש בו תוקף בכל ענין אבל כאשר מדובר במנהג שאינו שכיח ומצוי כ"כ אין בו תוקף אא"כ מנהג ותיקין הוא עי"ש.
אך בני"ד ברור שאין לדון בו מנהג ותיקין וא"כ יש לפקפק אם יש ליתן תוקף לפשיטת רגל מצד תוקף המנהג.
אמנם לכאורה יש לדון לענ"ד בכל ענין לפי ענינו ומהותו, ואין דין מנהג הפועלים להשכים ולהעריב, כדין פשיטת רגל שמצד עצם מהותה אינה אלא כשמטה רגלו של מי ליפול. אך מ"מ כל שהוא דבר מקובל מעת לעת לפי ענינו יש בו תוקף המנהג, וצ"ע.
ועוד נראה דבתקופתנו שכל העולם כולו ככפר קטן הוא ואדם יודע מה שקורה מקצה העולם ועד קצהו, הוי כל דבר הקבוע בחוק כדבר השכיח דאף אם אין פשיטת רגל שכיחה בכל קהילה ובכל כפר קטן בודאי דבזמנינו הוי כדבר השכיח בכל יום, וז"פ.
אמנם לגופו של דבר נראה לכאורה שאין לדון בני"ד מצד המנהג מאחר שבאמת נחלקו גדולי ישראל בכל תוקף ענין זה כמבואר, ומאן מפיס אם אכן יש בזה מנהג מקובל בין שלומי אמוני ישראל, ודו"ק בכ"ז כי קצרתי.
(והנה מנהג גרוע אין הולכין אחריו כמבואר במרדכי שם וכשיטת ר"ת בריש ב"ב. ולא נתבאר היטב בדברי הראשונים מה גדר מנהג גרוע, ועיין בשו"ת הריב"ש סימן תע"ז דדבר שאין בו טעם וסברא ואינו בנוי על קו היושר הוי מנהג גרוע אף שאין בו שמץ איסור עי"ש. ומ"מ נראה בני"ד דלא הוי בכלל מנהג גרוע וכפי שביארתי לעיל).
ד
ויש עוד לדון בכל ענין זה לפי מה שהביא הגרעק"א (בחו"מ סימן י"ב סי"ג) וכ"ה בפתחי תשובה (שם ס"ק י"ט) בשם משאת משה (סימן ס"ב) שהביא את תשובת מהרש"ך (ח"ב סימן קי"ג) בלוה שבא לידי הסדר פשרה עם רוב נושיו שכופים גם את המיעוט להסכים לפשרה זו מאחר וכך הוא המנהג, והשתיתו הלכה זו על דין סיטומתא דמהני מצד המנהג כמבואר בב"מ (דף ע"ד ע"א), עי"ש.
והרי גם שם נראה ברור דאין זה ענין שכיח ומצוי בכל יום ואעפ"כ כופין את המלוה משום כח המנהג.
ובאמת נראה גם מצד מהות הענין דיש דמיון בין הלכה זו ובין ענין פשיטת רגל, ואף שבפשיטת רגל אין צריך להסכמת הנושים מ"מ גם בנידון דהמשאת משה כופין על המלוה להתפשר על זכותו כדי להשלים את הסדר החובות כדי לחלץ את הלוה מחובותיו, וגם בפשיטת רגל משתדל ביהמ"ש להגיע לידי הסדר עם רוב הנושים. סו"ד יש לדון גם מתוך דברי אחרונים אלה לתת תוקף לענין פשיטת רגל בזמנינו.
ה
ומ"מ נראה דאין הלוה פטור מתשלום הלואות אישיות וגמחי"ם, דכל תוקף פשיטת הרגל אינו אלא לגבי השקעות והלואות מסחריות שבהם מסתבר לומר דאדעתא דהכי סבר וקיבל והמשקיע כסף בעסק לוקח סיכון שמא בעל העסק יפשוט את רגלו, וגם החוק מסתמא מכוון בעיקר להלוואות עסקיות, אך לגבי הלוואות אישיות שהן מיסודות גמילות החסדים נראה שאין הלוה נפטר ממצות פריעת בע"ח ע"י פשיטת רגל.
כ"ז נראה נכון לענ"ד, והקב"ה יצילנו משגיאות.
The post Bankruptcy appeared first on Tvunah in English.
Forgot to Buy a Train Ticket
The post Forgot to Buy a Train Ticket appeared first on Tvunah in English.
Chuppah in Conservative Temple
The post Chuppah in Conservative Temple appeared first on Tvunah in English.
טעות עכו”ם
The post טעות עכו”ם appeared first on Tvunah in English.
Attending a consevative wedding of a student
The post Attending a consevative wedding of a student appeared first on Tvunah in English.
Adding Table Leaves on Shabbat
The post Adding Table Leaves on Shabbat appeared first on Tvunah in English.
Minhagim of ellul-signing off emails
The post Minhagim of ellul-signing off emails appeared first on Tvunah in English.
Mincha / Mariv
The post Mincha / Mariv appeared first on Tvunah in English.
Misasseik
The post Misasseik appeared first on Tvunah in English.
kashering stove and oven
The post kashering stove and oven appeared first on Tvunah in English.
Tzitzis when exercising
תשובת מורנו הרב
חייל המתאמן אימונים קשים ועליו לרוץ כמה קילומטרים בחום היום כאשר מטען כבד על גבו, ושאלתו בפיו האם מותר לו לפשוט את הציצית באות השעה, כיון שלדבריו כל תוספת לבוש מכבידה עליו מאוד.
ונחזה אנן.
הנה כבר כתב הטור (בסימן כ"ד) דאעפ"י שאין האדם מצווה ללבוש ד' כנפות כדי להטיל ציצית בכנפי הכסות וכל עוד לא לבש ד' כנפות אינו מחוייב בציצית, מ"מ ראוי ונכון שיהיה כל אדם זהיר וזריז לקיים מצות ציצית וילבש טלית קטן מצוייצת, כיון שעיקר מצוה זו בזכירת כל המצוות כולן, וכ"כ השו"ע (שם ס"א).
ועוד מבואר במנחות (מ"א ע"א) דבעידנא דריתחא ענשינן אביטול מצות ציצית, ובמק"א דנתי אם כלל זה נאמר רק במצות ציצית משום חשיבותה וכדברי הטור הנ"ל, או שמא כלל הוא בכל מצוות עשה התלויות במעשה הרשויות (המכונות מצוות קיומיות) דאף שהנמנע מלהתחייב בהן אין עבירה בידו ואין בהימנעותו ביטול מצות עשה, מ"מ ראוי לאדם לחבב את המצוות ולרדוף אחריהן, וכמ"ש חכם לב יקח מצוות (משלי י' ט'), וכך אמרו באבות (פ"ד מ"ב) הוי רץ לדבר מצוה ובורח מן העבירה, וכל שלא עשה כן נענש בעידנא דריתחא.
ואעפ"כ נראה דבמקום צער וטורח אין בזה קפידא ואינו נענש אף לא בעידנא דריתחא. דכבר כתבו התוס' בערכין (ב' ע"ב ד"ה הכל חייבין בציצית) דאין זה אלא כאשר נהגו כו"ע ללבוש ציצית ומשו"כ "איכא עונש למי שמשנה אותו להיפטר", משא"כ בזמה"ז כאשר רוב הבגדים אין בהן ד"כ.
ומבואר מדבריהם דאין העונש אלא משום שנראה כמזלזל במצוה כנגד המנהג המקובל, ולפי"ז מסתבר דכאשר אינו נמנע מלבישת הציצית אלא במצב קיצוני שיש בו צער מופלג וקושי גדול אין קפידא.
אך אף אם יש טעם דבכה"ג לא אמרו דענשינן אעשה, עדיין יש לטעון דאין להמנע מציצית משום דברי הטור שיש לכל אדם להיות זהיר וזריז במצוה נשגבה זו.
ועדיין נראה דאף דברי הטור הרי אינם אלא מדת חסידות והנהגה ראויה, אבל לא חיוב מעיקר הדין, בא וראה את לשון הרמב"ם (פ"ג מהל' ציצית הלכה י"א) שכבר הקדים את הטור בעיקר דבריו, וז"ל:
"אע"פ שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת בציצית כדי שיקיים מצוה זו".
הרי לן דאין ראוי לחסיד להשתמט ממצוה זו, ולמדנו מדבריו דמדת חסידות היא, ולפיכך נראה דכאשר מדובר בצער ובסבל ובענין מקרי, אבל אין כאן זלזול במצוה חביבה וחשובה זו אין בכך קפידא.
והנה מבואר בשו"ע (או"ח קכ"ח סעיף ד') דכהנים שאינם רוצים לעלות לדוכן צריכים לצאת לפני רצה, ובמשנ"ב שם (ס"ק י"ב) הביא את דברי הרא"ש דמיירי בכהן שהוא חלש אבל בחנם אין לבטל מצוה זו אף אם יצא לפני רצה ובבה"ל (שם ד"ה או אם) דאיסור עפ"י דברי הגמ' בקידושין (ל"ג ע"א) יכול יעצום עיניו ת"ל ויראת מאלקיך", הרי דאסור לאדם לעשות טצדקי כדי להיפטר ממצות עשה, עי"ש.
אך מ"מ חזינן דאם חלש הוא מותר דאין איסור אלא בפוטר עצמו מתוך זלזול במצוה ללא סיבה ראויה. וכך נראה גם בני"ד דאם מחמת סבל וצער פושט הוא את הציצית אין בזה קפידא.
אמנם נראה פשוט דמדת חסידות יש בכל ענין ואופן ולפום צערא אגרא, ועיין בציץ אליעזר (חלק י"ד סימן מ"ט, וע"ע מש"כ בח"ח סימן ד') שהביא ממהר"י אלגאזי שדחה את מנהגם של אלה שפושטים את הציצית בימים החמים, מ"מ בני"ד דמדובר במצב קיצוני של מאמץ ולא בימים חמים גרידא נראה דהמקיל לא הפסיד.
The post Tzitzis when exercising appeared first on Tvunah in English.
Excercising before davening
מקורות וביאורים
בסימן פט סעיף ד מבואר דכל שצריך לאכול ולשתות לפני תפילה מחמת רפואה או שאי אפשר להתפלל עם כוונה אלא אם אוכל ושותה מותר לו לאכול. וא"כ הוא הדין שאר צרכי גופו שהם לתועלת התפילה לעורר אותו וליישב דעתו עליו. ועי' שו"ת רבבות אפרים ה - לט שמתיר התעמלות לפני תפילה למי שאין לו פנאי באר היום דהוי כצרכי רפואה שמותר. ועוד יש לדון בזה להתירא משום אם יש לו זמן קבוע להתפלל ועדיין לא הגיע זמן תפילה זו יש אומרים שאין עליו איסור לעסיק בשאר דברים. וגם טוב להגיד ברכות השחר לפני כן, עיין שם בסעיף ג' שמביא הרמא דעת התרומת הדשן שגם על ידי מקצת ברכות מותר לו לעסוק בצרכיו.
The post Excercising before davening appeared first on Tvunah in English.
tefillin retzuot
The post tefillin retzuot appeared first on Tvunah in English.
Loshon hora to prevent someone sinning
The post Loshon hora to prevent someone sinning appeared first on Tvunah in English.